שירים / / #כישלון [5]

"עשר מילים על גופי" פרקים

#ולטשמרץ
#שנאה
#זעם
#כאב
#רעב
#אבדון
#שקר
#אכזבה
#כישלון

תסתכל על בית שלנו

נובמבר 2013

תסתכל על הבית שלנו
תסתכל טוב, יהודי.
מה אתה רואה?
מטפלות אונסות תינוקות,
מורים אונסים ילדים,
רבנים אונסים תלמידים חכמים,
גנרלים אונסים חיילות וחיילים
בנקאים אונסים עניים.
יש יותר מידי אנסים בבית שלנו, יהודי.
תסתכל על הבית שלנו, יהודי.
הבית שלנו רקוב מן היסוד
נטול מוסר, נטול כבוד.
תסתכל על הבית שלנו, יהודי,
זה כבר לא בית יהודי
תסתכל טוב,
לא בית חופשי.
זה בית שבנוי על הערכים של כל אלה שרדפו אותנו
על הערכים של אלה ששנאו אותנו.
שכנים יורקים על הבית הזה
כל פעם כשעוברים לידו.

תסתכל על הבית שלנו, בנאדם.
זה כבר לא בית
זה כבר לא שלנו.
זה כבר לא אנושי.
לא.

#כישלון

חלום

2016

אתה.
אצלי בחלום.
לא טוב.

הכל היה אפור
כמו בסרט שחור-לבן, ישן,
אפילו השיער שלך היה כסוף.

בעיר שלך – לא שלך
באתי בלי הזמנה,
לעיר על ההר, בין שני כוכבים,
קפואים, כחולים, מתים.

חיפשתי אותך
בכל החורים, בברים,
ברחובות צרים וחשוכים
כי ככה אמרו לי:
"שם הוא מסתובב”.

מצאתי אותך בחור הזה, יושב לבד.
אני עם תיק,
בתוכו רק דבר אחד
אדם, אדום בצבע דם.

ישבתי מולך
רציתי שתחבק אותי,
במקום לחצנו ידיים
בגלל העצב שבך
העייפות,
וחוסר תקווה.
בקושי דברת, סיפרת קצת
על תכניות שהיו לך עד לא מזמן.

אני רק רציתי שתשתוק
להסתכל לך בתוך העיניים
אבל גם זה לא קרה
כי מבטך התמקד בנקודה רחוקה,
לידי.
לא בי. אפילו לשנייה, לא בי.

…

לא זוכרת את סוף החלום
זוכרת איך שהתעוררתי
כלואה באותה תחושת הקור,
קרח...

כי, שוב, הגעתי מאוחר מידי.

#כישלון

סימנים

2016

סימני נשיכות על האצבעות,
על הקירות מילים צהובות,
מילים ריקות.
מילים של שיעמום.

שני זרים
אהבה מלוכלכת בכתמים,
קרנות שמש, ריח חם,
ריח של דם.
ריח של כלום.

#כישלון

לזכר

2016
*בעקבות שיר של מירוסלב מיקה אנטיץ'

יש איזה בן זונה בשם איוון מלטין
לובש את הבגדים שלי
כל הזמן גונב לי מהאוכל,
מזיין במקומי נשים יפות,
במיוחד מזרחיות ויש לו קטע עם חרדיות.
כל זה ועוד, בלי בושה מול העיניים שלי
כי הוא יודע שאני לא נמצא או שאני רחוק,
איפשהו בלנינגרד של פעם,
רוב הזמן.
ואותו מלטין, חרא של בנאדם
הרס אותי הרס לי את כל המוסיקה,
את הציור והכתיבה.
הרס לי את החיים,
איוון הזה,
שבסוף גם בתוך הקבר ישכב במקומי,
אמר לי הבוקר שעתידי, שלי, לא נראה לו יפה
ושאני נראה חולה ועייף.
אני חושב, מה אכפת לו,
דווקא לו, שנהנה מכל זה?
מה זה חשוב לו מה אני מרגיש ומה כואב לי?

תשמעו אנשים!
הבנאדם הזה מסתובב לי בבית חופשי
משקר וממציא סיפורים עלי.
לבן שלי, לבן הקטן שלי קונה גלידה ומחייך לי,
משחק איתו כדורגל מסתכל לי בעיניים וצוחק.
רק בגלל הצחוק הזה אזיין את הבן זונה
אהרוג אותו עם אבן.
עם אבן פשוטה.
עם האבן הראשונה שאמצא!
הוא מביא לי ספרים לקרוא
אז בודק אם קראתי
ומה הבנתי.
גורם לי לתרגם שירים של משוררים סרבים.
עושה את עצמו חשוב ורגיש.
הוא נראה אחרת כל יום
מתלבש יפה ונוגע בשדיים של האישה שאני אוהב.
ככה מול כולם ומולי
בכוונה, שאני אראה.
מצא אותי בכל מקום שברחתי אליו,
פעם בהודו, הייתי שם עם זקן ארוך וישנתי על החוף
מצא אותי,
כלב, מצא אותי!
החזיר אותי הביתה וגרם לי לבכות חודשיים.

אמא שלי, מסכנה, לא מודעת בכלל שהולידה אותי
ולא אותו.
הוא משתמש בזה
יודע להשתמש בזה טוב מאוד בהמה, חרא,
אבל הוא יפה
עם עברית נכונה משכנע אותה להאמין לו
ולא לראות אותי.
ואני?
אני בונה את האנדרטה שלו
הכל בסוף יהיה עליו וסביבו.
הוא, כן הוא, החזיר!
עליו אני כותב את השירים שלי ככה לבד,
בודד וכולי קיא של עצמי,
מבזבז את השקלים האחרונים שבקושי יש לי או הלוואתי
ולא יכול להחזיר.
הוא אשם על הכל!
הוא דחף אותי לצד בכל מקום והזדמנות
קיבל כל פרס במקומי.
לא נתן לאף אחד להכיר אותי.
כשרציתי לקפוץ ממגדל העיר
הוא אמר לי שהוא זה שיכתבו עליו בעיתונים ולא אני.

איוון הזה, שיחק לי עם החלומות
שינה אותם,
אפילו חלם במקומי.
שקרן, עלוב, איוון מלטין,
ערס ושוביניסט שמאלן דפוק ואנוכי
פסיכופת,
מניפולטור עולמי
דחף את עצמו בתוך החיים שלי כדי לחיות אותם יחיד,
לבד,
בשמי.

#כישלון