הקדמה

איוון מלטין
נולד בבלגרד, יוגוסלביה 1967
אמן רב תחומי, מוזיקאי, משורר ומתרגם.

זהו ספרו השני של מלטין המביא תרגומים של שירה קלאסית מתחילת עד חצי המאה העשרים, שירה מחתרתית של שנות החמישים והשישים וגם שירי רוק אנד רול משנות השמונים שהתחבר אליהם מאוד.

מלטין מבקש לקרב בין שתי תרבויות קטנות דרך העיניים שלו.

מלטין הוא אמן טוטאלי שלא מתפשר ועוסק אך ורק באהבה, אמנות וחירות.
ספרו הקודם "עשר מילים על גופי" שיצא ב-2018 הוא יצירה נדירה
של שירה אמיתית ופילוסופית.
בספר זה מלטין ממשיך לעניין את הקורא בטקסטים שאלמלא היה מתרגם ספק אם היו מגיעים לקורא הישראלי.

מלטין הוא יחידה עצמאית ללא תמיכת הממסד והכרתו.
פועל ויוצר בשם האמנות!

אלרואי ברושי
ירושלים 2020

צעיף משי

דארקו רונדק 1985

טעיתי.
הנחתי את ידי על כתפיך
השארתי אותה שם זמן רב מידי
ואמרתי את המילים:
טעיתי,
כאשר ביקשתי את תשובתך
לאיזה צד את משתייכת.
יש את כללי המשחק
את יודעת, לא קל לבדך,
מתחת לכל הדגלים האלה,
אין מקום
שאפשר לעצור
להתחבק,
ולשיר את שירינו.
לשיר את שירינו,
רק שנינו.

בניגוד לרצוני
בחרתי צד
בחרתי בתקוות שווא.
יום אחד,
במקרה, מצאתי דרך
מתחת לכל הדגלים
מעלינו, מתנוססים,
לפני הקרב.

דמעות.
הן רק הקצה של הסבל,
עכשיו נופלות על האקדח והחבל.
אני חופשי,
על צווארי צעיף משי,
אני סוף סוף חופשי...

#תרגום

אני מעיר אותה לשווא

ברנקו מילקוביץ' 1957

אני מעיר אותה בגלל השמש
שמסבירה את עצמה לצמחים
מעיר אותה בגלל השמים
שנמתחים בין אצבעותיה
אני מעיר אותה בגלל המילים
ששורפות בגרוני, אוהב אותה בכל גופי
צריך ללכת עד סוף העולם
כדי למצוא טל אמיתי על הדשא
אני מעיר אותה בגלל דברים רחוקים
שנראים כמו אלו כאן,
בגלל אנשים בלי מצח ובלי שמות
שהולכים ברחובות
בגלל המילים הלא ידועות, הכיכרות
אני מעיר אותה בגלל נופים שקריים,
גנים ציבוריים,
מעיר אותה בגלל כוכב הלכת שלנו
שאולי יהיה הפיצוץ האחרון
בשמים המדממים,
בגלל החיוכים באבן,
חברים שנרדמו בין הקרבות
כאשר השמים הפסיקו להיות
הכלוב הגדול של הציפורים
והפכו לשדה תעופה
אני מעיר אותה.
האהבה שלי מלאה באחרים
היא חלק של השחר שאני מעיר
מעיר אותה בגלל אותו שחר ואותה אהבה,
בגללי, בגלל האחרים, בגללה
אני מעיר אותה למרות שזה חסר טעם
כמו ציפור שנחתה בפעם האחרונה
בטוח היא אמרה: שיחפש אותי
וירגיש שאני אינני.
האישה הזאת עם ידיים של ילדה
האחת שאני אוהב,
כמו ילד שנרדם
בלי לנגב את הדמעות, אותן אני מעיר
לשווא, לשווא, לשווא,
אני מעיר אותה לשווא.
היא כן תתעורר
שונה וחדשה,
אני מעיר אותה לשווא
בגלל ששפתיה לא יגידו לה כלום
אני מעיר אותה לשווא.
אתה יודע, מים זורמים
שום דבר הם לא אומרים
אני מעיר אותה לשווא
ובשם האבוד חייבים לצייר
פניו של מישהו בחול
אם זה לא ככה,
לחתוך את זרועותיי
ולהפוך אותי לאבן.

#תרגום

החיים שלי

מירוסלב מיקה אנטיץ'

החיים שלי
הם ספינה גדולה ולא מזיקה.
אני, חנוק מאוויר ושתייה,
מבשל ארוחת צהריים על המצפן.

מעולם לא ביליתי שני לילות באותו הנמל,
כולי שיכור משמחה
כי שרדתי.

שורד שפיכויות דמים בעבר ובעתיד,
פרימיטיבי, שמברך הכל עם המצח
ומרגיש הכל עם ידיים.

#תרגום

בלי

גוריבור 2009

אימא שלי דואגת
כי אין לי ביטוח פנסיוני,
אומרת שעל דברים כאלה צריך לחשוב בזמן.
אבל לי יש תחושה שאין צורך,
לא בגלל שאני עושה משהו במיוחד
רק בגלל שאני אני עדיין מאמין
בכוח שעד היום שמר לי על הורידים
ונשאר איתי כל כך הרבה שנים.

אני מאמין נטול אמונה
תושב בלי מדינה
מאהב בלי אהבה,
כיוון ללא כוונה.

ואימא שלי דואגת, מה היא כבר תעשה
בנה יודע הכל חוץ מלהשתלב.
אבל לי יש תחושה שהכול בסדר,
כי החיים שלי ניזונים מאי סדר
אני אוהב גם כשזה כואב,
מדבר גם כשזה שורף,
אני כותב כשאני בקושי נושם,
צוחק כשאני שבור,
רק ככה מהחרא הזה אצא נקי
כשאמצא את שלוותי.

אני מאמין נטול אמונה
תושב בלי מדינה
מאהב בלי אהבה,
כיוון ללא כוונה.

#תרגום
#מצב_קיים
#בלי
#שירים_גם_שירים
#שירים_גם_שירים

העגול

מילאן מלדנוביץ' 1989

את העגול הזה אני המצאתי.
את העגול הזה יצרתי, ציירתי,
את אותו העגול גם ריסקתי
בכיף ויתרתי, מחקתי.
לרוח, את אותו העגול נתתי.

הרוח חושבת, היא יודעת
כל מה שיודעים אני ואת.
אוהבת אותי הרוח,
מרסקת אותי ברכות.

כמו "כן",
כמו "לא",
כמו איסור
כמו אישור.

#העגול
#שירים_גם_שירים
#תרגום
#רצח_במילה_קרה

ציפור משוגעת

סנז'אנה אלקסיץ' סטאנויילוביץ' 2015

...הייתי רק אחת
ציפור משוגעת
אשר נחתה
על אדן החלון הלא נכון
בזמן הלא נכון...

התבלבלתי בין אביב וסתיו
(טירוף וחוקיו)...

...אמרו לי
שאני צריכה לנדוד צפונה,
שאי אפשר להישאר יותר...

אז לנדוד,
לעזוב את חלונך
בלי שיר?

#תרגום