מדרגות פרק א' או בפעם הראשונה מול אישה

2015

ב-1973 קבלנו דירה...
ככה זה היה בקומוניזם, מקבלים דירה,
בשכונה חדשה, יפה.
בנויה לפי סטנדרט יוגוסלבי
דלתות כניסה לבניין: זכוכית עבה, מתכת חריפה.
כל דלת, דלת!

עבורי, ילד בן שש
כל דלת מלחמה.
וזאת, וואחד מלחמה.

בוקר אחד בחזרה מקניות
אני עולה במדרגות
ומאחורי ילדה. עולה.
יפה עם צמות, סרטים אדומים,
שמלה קצרה, נעליים שחורות.
שיער בהיר ועיניים כחולות.
אני מאוהב!

למרות השקית והקושי
כי אני קטן
ילד בן שש
בכל כוחי שיש
פותח, מחזיק לה את הדלת
ונותן לה לעבור.

גיבור!

היא עוברת
לא מסתכלת
אחרי כמה צעדים פנימה
בדיוק כאשר פניתי להכנס
מסתובבת.
מסתכלת לי בעיינים
מוציאה לשון ואומרת:
”לך לעזאזל!“
ונעלמת. בתוך המעלית.

עמדתי שם כמה שניות...
ארגנתי כמה מחשבות.
1. חזרתי על מה שאמא אמרה לי.
2. זכרתי שראיתי את סבא עושה את זה תמיד.
מחזיק דלת לסבתא.
2.5 גם אבא עושה את זה לפעמים.

ילד בן שש בייסורים.
הקיום בספק. מה השתבש כל כך בכמה שניות האלה?

בפעם הראשונה מול אישה
שאני אוהב.
או שלא.
מה זה האהבה הזאת?
לרגע שם, עד שהיא עברה לידי
היה משהו בבטן וברגלים
הייתי הכי חזק
חשמל היה לי בגוף
בפעם הראשונה מול אישה.

רציתי שתהיה אישתי
שם באותה שניה
ראיתי הכל
חתונה, ילדים, כלב וגינה.
על האש עם חברים
ליד הבריכה.
כל זה בכמה שניות.
ועוד בהילוך איטי, כמו בסרטים.
עד הלשון.
בחוץ.

פוף!

שם התהפכו לי החיים בפעם הראשונה.
מול אישה...
בהמשך היא הפכה לאחותי הגדולה,
ובגרסה שלה היא כן אמרה לי "תודה".
מאז כל פעם כשאני פותח. דלתות. לנשים.
אני רואה את אותה ילדה עם לשון בחוץ.
”תודה. לך לעזאזל!“

#ולטשמרץ

מדרגות פרק ב'

2015

משהו כמו שנה,
אחרי פעם הראשונה מול אישה
בערב מוקדם אחד, בסתיו,
אחרי שיעור כינור
עליתי באותן מדרגות
ילד קטן טהור.
אז מאחורי משום מקום
הופיע גבר חזק וגדול
מעיל צמר ארוך, אפור.

מחשבה אחת, יהלום, (עד היום):
הכל בסדר עם הכינור.
אמרו לי שכינור הוא כלי יקר
וכזה נותנים רק לילד מוכשר.

אז שחור. הכל שחור...
שקט.
ועוד שקט.
שעות של שקט.
שנים. של שקט.
שכחתי.

...

מאז סלחתי לו, שכחתי לו
ולא משנה לי מי זה היה
אם הוא עדיין בחיים או לא.
דבר אחד כן נשאר לי ממנו.
כל פעם כשאני עולה במדירגות
היום גם לא משנה לאן הן מובילות
ליתר בטחון אני תמיד מסתכל לאחור.
כמו ילד. כמעט טהור.

#ולטשמרץ

מחר חדש

דצמבר 2013

מה את עושה כזאת יפה? עייפה?
תעשי אמבטיה
ותביאי לי מחר חדש
בדרך חזרה.
בבקשה.
אני אכין משהו לאכול.
בינתיים.

#ולטשמרץ

לפעמים

2017

לפעמים.
דברים.
הם או שכן או שלא.
לא עוזר אם אומרים...
מרגיש לי כמו דג
בדלי של דייג.
זכרון קצר...
שכחתי בים.

#ולטשמרץ

שומר שבת

דצמבר 2013

מגלגל טבק בדפי התנ"ך,
נייר דק וחלק.
מושלם.
נשרף לאט ואין לו טעם,
כוזרי אחד אמר לי פעם.
לא כמו דפים מספרים אחרים.
ניסיתי.
רק התנ"ך עובד.
לפעמים,
כמו על פתקים בתוך עוגיות סיניות במסעדות באמריקה,
אני קורא מה כתוב.
רוב אני לא מבין.
הרבה גם לא מעניין.
סתם.
סיפורים.
רק ניירות כאלה שיש בהם דברי אלוהים,
אני שומר.
במיוחד לשבת.

#ולטשמרץ

חלום

2015

התעוררתי הבוקר עם כאבים בצוואר
חלמתי שאני עם פנים לאחור
עין אחת מסתכלת על שרה
שניה על הגר.

#ולטשמרץ

בוקר טוב

2014

הבוקר קמתי עם שיר על שמך.
גרושתי הבאה.

#ולטשמרץ

מצב קיים

2014
מבוסס על סיפור קצר של דניל חרמס, 1939/40

כל פעם
כשאני רואה בנאדם
בא לי להכניס לו אגרוף
לפנים.
זה עונג אמיתי
אגרוף בפנים לבנאדם.
ככה סתם.
יושב בחדר שלי
לא עושה כלום.
יש אורחים
מישהו דופק בדלת.
"יבוא!" - אני אומר.
דבר ראשון אני מכניס
אגרוף לפנים
אז בעיטה חזקה.
לביצים.

או בגרסה אחרת.

אני מכין לאורח תה.
מעמיד פנים שאני מקשיב.
ברגע שהאורח נראה לי רגוע ונהנה,
מרתיח מים שוב וזורק לו בפנים.
בזמן שהוא על הרצפה
מתפתל מכאבים
אני אומר:
"לך, לך מפה,
בנשמה שלי אין יותר חמלה עבור אנשים...”

#שנאה
#מצב_קיים
#שירים_גם_שירים